ביאור:בראשית ח ד

בראשית ח ד: "וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, עַל הָרֵי אֲרָרָט."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ח ד.

וַתָּנַח הַתֵּבָה[עריכה]

וַתָּנַח[עריכה]

"וַתָּנַח" - שורש נוח - לא זז, עמד במקומו, נִרְגַּע, שָׁכַךְ, שָׁקַט (מילוג).

המילה "וַתָּנַח" אינה ברורה בהקשר כאן:

האם התיבה נחתה על רום ההר? כלומר לאחר 150 יום של גשם כאשר המים גברו על הארץ (ביאור:בראשית ז כד), מיד לאחר שהגשם פסק והרוח חדלה (ביאור:בראשית ח א), התיבה ירדה ונגעה בצוק הסלעים שבראש ההר. נגיעה כזאת לבטח לא היתה נעימה כאשר הגלים מטלטלים את התיבה והיא עגונה לצוק אחד. אין ספק שהתיבה לא ירדה בדיוק במרכז הכובד, ונשארה יציבה ומאוזנת על הצוק הזה. במידה והתיבה ירדה על צוקי הר ענקי והמים המשיכו לרדת, אז התיבה היתה נוטה על צידה נשברת ומתגלגלת עד שתמצא מקום משען. לא נאמר שהתיבה נפלה ונשברה, ולא נאמר שהאנשים והחיות ירדו מצוקי ההר, בדרך לא דרך, לשפלה. ובנוסף אם התיבה היתה בראש ההר, והמים המשיכו לרדת אז לחיות לא היה יותר מים לשתיה, הן אלוהים לא פקד, ונוח לא הביא מים לתיבה. לא סביר שזה מה שקרה.

האם התיבה נחה על פני המים השקטים? נאמר "וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ, וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם" (ביאור:בראשית ח א), כלומר הגשם פסק, הרוח חדלה, המים בקלדרה שבראש הר אררט נרגעו והיו שקטים כראי, וכך התיבה נחה, צפה על המים, שקטה וברוגע.

עַל הָרֵי אֲרָרָט[עריכה]

התיבה נחתה על צוק אחד בהר, ולכן היה צריך לכתוב 'הר אררט' (ביחיד) ולא "הָרֵי אֲרָרָט" ברבים. ניתן להבין שהתאור של "הָרֵי אֲרָרָט" הוא קבוצת הרים או שרשרת, ומכיוון שהתיבה ירדה ונחה יציבה ומאוזנת על הקרקע ניתן להבין שזה היה בעמק בין הצוקים, מכתש, או קלדרה. קלדרה נוצרת בראש הר געש גדול, שכיפתו קורסת למחילות הלבה שהתקררה, ונוצר עמק רחב ושטוח מוקף מסביב (במעגל) בצוקים גבוהים. באפריקה, באזור הקילימנג'רו, ישנם קלדרות רבות, ומכיוון שמהקילימנג'רו יורדים ארבע נהרות גדולים כפי שנאמר על גן עדן (ביאור:בראשית ב י), סביר שהר אררט הוא אחד ההרים באזור הקילימנג'רו (ולא בתורקיה שאין בה 4 נהרות, או זהב טוב, או כוש, למרות שהשמות הפרת והחדקל נמצאים באזור מדינת אשור).

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ[עריכה]

נאמר שהמבול התחיל "בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בַּיּוֹם הַזֶּה, נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ" (ביאור:בראשית ז יא).
ועכשו נאמר שהתיבה נחה "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ", ונאמר "וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ, חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם" (ביאור:בראשית ז כד).

לפי התאריכים עברו חמישה חודשים שהמים גברו על הארץ, וזה היה 150 יום.
לפי חודשי ירח של 28.5 יום לחודש, זה רק 142.5 ולא 150.
כבר אז היה ידוע שמחזור של שנת שמש נמשך 365 יום, וכיוון שהם התרגלו לשנה של תריסר חודשים, היה נוח לבחור כל חודש כ30 יום (עם תיקונים), וכך עברו חמשה חודשי שמש.

רש"י הסביר רבות בענין הזה, והרמב"ן חולק עליו ומסביר עוד יותר מזה: על קצב ירידת המים, לאיזה עומק התיבה שקעה במים כדי לצוף, וכד'. לא סביר שהתיבה נחתה בראש ההר ונשארה יציבה בין הצוקים בלי להשבר ולהתגלגל, לכן אין צורך לעסוק בעניינים האלה.

כיוון שהקלדרה היתה מלאה מים עד ראשי הצוקים שסביבה, ועודפי המים נשפכו החוצה, סביר שהתיבה נחה על פני המים הרגועים בקלדרה מיד בתום חמשת חודשי הגשם, ואז מתחילה ירידת המים במשך 150 יום נוספים ככתוב: "וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם" (ביאור:בראשית ח ג).

נראה שמקומו של המשפט הזה היה צריך להיות לפני המשפט הקודם.

קודם התיבה נעה על פני המים מהחודש השני עד החודש השביעי, במשך 150 הימים הראשונים, ואז היה המשיכה לצוף על המים השקטים במנוחה כאשר פני המים יורדים בגלל שהם זולגים דרך קירות ותחתית הקלדרה החוצה מההר. בשלב מסוים, אחרי כ150 יום נוספים, התיבה ירדה ונחה בבוץ בתחתית הקלדרה, ואז כאשר עברו עוד כ13 ימים (עם +/- תיקונים), בראשון לחודש הראשון, נח ראה שהתיבה נמצאת בחרבה (ביאור:בראשית ח יג).